נוזלים באוזניים – הגורם הנפוץ ביותר לירידה זמנית בשמיעה, במיוחד בקרב ילדים! ברוב מוחלט של המקרים הטיפול יהיה תרופתי או כירוגי, ללא צורך בשיקום עם עזרים חיצוניים.

חור בעור התוף – הירידה בשמיעה נוצרת מכיוון שעור התוף אינו שלם והוא לא יכול לנוע בחופשיות. במקרים שהחור קבוע ולא ניתן לנתח והוא משפיע על השמיעה של המטופל, נמליץ על שיקום שמיעה מתאים.

בעיות בעצמות השמע – עקב חוסר חלקי או מלא בעצמות השמע הצליל לא יוכל לעבור בשלמותו לאוזן הפנימית. לרוב נדרש שיקום שמיעה מתאים.

אטרזיה או מיקרוטיה – חוסר חלקי או מלא של האפרכסת, שיכול לגרום לחסימת תעלת השמע ולירידה בשמיעה. לרוב נדרש שיקום שמיעה מתאים.

גורמי סיכון – גורמי סיכון שונים יכולים להוביל לירידה קבועה בשמיעה. רובם קשורים להריון, ללידה ולתקופה שמיד אחריה. ביניהם: פגות, משקל לידה נמוך, הנשמה מכנית, מתן חמצן במשך תקופה ממושכת ובילירובין גבוה. אחריה:

מחלת CMV – אחד התסמינים של הדבקה בCMV בהיריון הוא ירידה בשמיעה אצל העובר. כאשר התינוק נדבק ב-CMV הוא זקוק למעקב תכוף של בדיקות שמיעה כיוון ששמיעתו יכולה להידרדר.

תסמונות – ישנן תסמונות שונות שאחד התסמינים שלהם הוא ירידה בשמיעה.

לקות שמיעה גנטית – קיימים גנים ידועים היכולים לפגוע בשמיעה ולרוב נראה שישנה פגיעה ביותר מבן משפחה אחד.

גורם לא ידוע – במקרים רבים לא ברור מדוע נוצרה ירידה בשמיעה.

זאת אומרת שיש הפרעה בהולכת הצליל באוזן החיצונית או התיכונה ובנוסף לכך גם פגיעה עצבית מסוימת (בשבלול או בעצב)

הגורמים ללקות מעורבת יכולים להיות של שילוב של הגורמים בפרק "לקות הולכתית" ו "לקות עצבית".