בדיקת שמיעה (או בשמה המלא, בדיקת שמיעה התנהגותית) מתבצעת ע"י צוות מוסמך במכון אודיולוגי ובו חדר אקוסטי ומכשור מיוחד. במהלך הבדיקה מושמעים לנבדק צלילים בתדרים ובעוצמות שונות. לאור תגובותיו מתקבלת תמונה של טיב שמיעתו. במידה וקיימת ירידה בשמיעה, בדיקת שמיעה (לעתים יותר מאחת) מאפשרת  להבין את אופייה – האם מדובר בלקות שמיעה זמנית או קבועה – וגם את עומק או רמת הירידה בשמיעה.

בדיקת שמיעה לילדים גדולים ואנשים מבוגרים בנויה משני חלקים – שמיעת מילים ושמיעת צלילים. הבדיקה מבוצעת על ידי בודק אחד (קלינאי תקשורת מוסמך) ודורשת שיתוף פעולה מלא של הנבדק. בחלק הראשון הנבדק נדרש לחזור על המילים ואילו בחלק השני, להגיב בכל פעם ששומע צליל.

מה עושים כשמדובר בילדים? (מעל גיל שנתיים)

בילדים צעירים החל מגיל שנתיים, ולפעמים אפילו לפני, אפשר להגיע לשיתוף פעולה פעיל תוך כדי משחק. בבדיקות אלו ישנן שתי בודקות: הראשונה, תפקידה להפעיל את המכשור הממוקם מחוץ לחדר האקוסטי. השנייה, יושבת בתוך החדר האקוסטי עם הילד וההורה ועוזרת לילד להתרכז במשימות.

בשלב הראשון הילד נדרש להצביע על תמונות או חפצים המונחים לפניו על פי ההוראות המושמעות מהאוזניות או מהרמקולים בעוצמות שונות עד להגעה לסף השמיעה. בשלב השני, הילד מתבקש להגיב בכל פעם ששומע צליל, הצלילים מושמעים בעוצמות ותדרים שונים. לרוב השלב השני נעשה תוך כדי משחק.

ואצל ילדים קטנים? (מתחת לגיל שנתיים)

בגילאים אלו בוחנים את התגובות הטבעיות לקולות ולצלילים המושמעים במהלך הבדיקה. החל מגיל 6-7 חודשים נצפה מהילד שיפנה את מבטו לעבר מקור הקול. בבדיקה, הילד יושב במרכז החדר ומושמעים קולות מרמקולים בשני צדדיו. הקולות, בעוצמות ובתדרים שונים, יושמעו כל פעם ברמקול אחר והבודקות עוקבות אחר תגובות הפניית הראש שלו.

בפעוטות מתחת לגיל 6 חודשים, התגובות לשמיעת צלילים וקולות עדינות יותר. לעיתים התינוק יפסיק פעילות בזמן השמעת הצליל (כמו הפסקת שתיה מבקבוק או הפסקת מציצה)  ולעיתים אף ירים את ראשו. בפעוטות בגיל זה ישנה משמעות רבה לניסיון של הבודקות בזיהוי התגובות המתאימות. כדי להיות בטוחים בתוצאות הבדיקה, נחפש יותר מתגובה אחת לעוצמה מסוימת של צליל.

• הרכבת אוזניות– בבדיקת השמיעה נבדוק כל אוזן בנפרד כדי להגיע לתוצאות מדויקות. לצורך כך הילד ירכיב אוזניות בזמן הבדיקה. ילדים רבים חוששים להרכיב אוזניות ולכן כדאי להכין אותם על ידי תרגול של הרכבת אוזניות גם בבית.
• הצבעה על חפצים– כאמור, בבדיקת שמיעה לילד, יונחו לפניו 5-6 חפצים והוא יתבקש מהם להצביע כל פעם על חפץ אחר לפי שמו. כדאי לתרגל את הפעולה הזאת לפני הבדיקה בבית עם חפצים שהוא מכיר.
• תרגול התניה– נבקש ממנו להגיב לכל צליל ששומע, באמצעות פעולה במשחקים שונים. לדוגמא- כל פעם שהילד שומע צליל הוא זורק כדור לדלי או מניח חלק על לוח משחק. אפשר לתרגל את פעולת ההקשבה ואת התגובה לצליל בעזרת בכל משחק שיש לו מספר חלקים.

ראשית, בכל מקרה בו קיים חשד לקושי בשמיעה, מומלץ לפנות מיד לבדיקת שמיעה.

ישנם מספר מקרים בהם ישנה חשיבות לבדיקת שמיעה, גם אם לא מרגישים שקיים קושי:

• נוזלים באוזניים- ילדים רבים סובלים מנוזלים באוזניים במהלך חייהם. נוזלים אלו יכולים להשפיע באופן משמעותי על שמיעתו של הילד. נוזלים אלו נוצרים בתוך האוזן ואינם קשורים למקלחת או בריכה. ככל שהילד גדל, מערכת ניקוז הנוזלים משתכללת והנוזלים מתמעטים.
• דלקות אוזניים חוזרות- לרוב דלקות מופיעות עם נוזלים באוזניים ולכן, מעבר לבדיקה הרפואית, חשוב לבחון האם ישנה ירידה בשמיעה. בנוסף, דלקות חוזרות יכולות לפגוע במערכת השמיעה באוזן הפנימית ולכן ישנה חשיבות גדולה בטיפול ומעקב.
• איחור בהתפתחות שפה ואיחור התפתחותי כללי- כאשר קיים איחור שפתי נרצה, לפני הכול, לשלול קושי שמיעתי.
• גורמי סיכון- כאשר ישנו גורם סיכון ללקות בשמיעה, ישנה חשיבות גדולה למעקב צמוד עד לקבלת מידע מלא על השמיעה של הילד (סביב גיל 4-5 שנים).

בדיקת טימפנוטריה הינה בדיקה אובייקטיבית, המודדת את ההיענות של עור התוף. ילדים רבים מתחת לגיל 5 שנים, סובלים מנוזלים באוזניים היכולים לגרום לירידה זמנית בשמיעה. אצל ילדים שמתקשים לשתף פעולה לאורך זמן או שתוצאות הבדיקה אינן חד-משמעיות, בדיקה זו מאפשרת לנו להבין האם יש סיבה שמפריעה לצליל לעבור ושיכולה להסביר את הירידה בשמיעה. כאשר התוצאות מצביעות על בעיה במעבר הצליל, ייתכן וקיימים נוזלים באוזניים או שעווה. במידה וקיימת בעיה, הנבדק מופנה לרופא א.א.ג על מנת לבחון אפשרויות טיפול.

אצל פעוטות, במידה ומתגלה ירידה בשמיעה, או כאשר קיימים גורמי סיכון (כגון- היסטוריה משפחתית של ירידה בשמיעה, פגות, משקל לידה נמוך ושהייה בפגיה, הידבקות בCMV ועוד), נרצה לערוך גם בדיקה אובייקטיבית על מנת להיות בטוחים בתוצאות, בשל הקושי בשיתוף פעולה.

בדיקה זו נקראת BERA/ABR. בדיקה זו נערכת בזמן שינה של הפעוט (עד גיל 3-4 חודשים בשינה טבעית ובגיל גדול יותר בעזרת סדציה או הרדמה). בבדיקה מחברים אלקטרודות מאחורי האוזניים ובודקים את הגלים העוברים אל המוח. כך אפשר לדעת כיצד הילד שומע גם ללא התגובות ההתנהגותיות שלו.

בקרב ילדים אשר לא עברו בהצלחה את בדיקת סינון שמיעה לילודים המתבצעת במרכזים הרפואיים בסמוך ללידה, מומלץ לבצע את בדיקת ה-ABR עד גיל 3 חודשים לכל המאוחר (בין השאר בשביל להימנע מהצורך בסדציה).