שתל קוכליארי

השתל הקוכליארי (שתל השבלול) הנו אחד הפיתוחים החשובים ביותר לשיקום השמיעה. שלא כמכשיר שמיעה המגביר את הקול, שתל השבלול “עוקף” את השבלול, אשר אינו מתפקד ומגרה ישירות את סיבי עצב השמע. שתל השבלול מתאים לאוכלוסייה אשר אינה מפיקה תועלת ממכשירי השמיעה הקונבנציונאלים.

איך פועל השתל הקוכלארי?

שתל שבלולשתל השבלול מורכב מחלק חיצוני ומחלק פנימי, המחוברים זה לזה בעזרת מגנט. החלק החיצוני כולל מיקרופון, הקולט את גלי הקול ושולח אותם בעזרת חוט חשמל למעבד הקול. מעבד הקול, שהוא מעין מחשב זעיר, אוסף את המידע הקולי החשוב (בעיקר לדיבור), מקודד אותו, והופך אותו לאותות חשמליים, אותם הוא שולח בעזרת חוט חשמלי למשדר החיצוני . המשדר החיצוני שולח את האותות החשמליים דרך העור למקלט פנימי. המשדר החיצוני והמקלט הפנימי מכילים מגנט ומוצמדים זה לזה בעזרתו. המקלט שולח את האותות החשמליים למערך הערוצים (האלקטרודות), אשר נמצאות בתוך השבלול, ועל-ידי כך מגרה את סיבי עצב השמיעה. מערך הערוצים כולל 22 או, כיום, 24 ערוצים, אשר פרושים לכל אורך השבלול, ועל-ידי כך מאפשרים את גירוי השבלול לאורך טווח תדירויות. עצב השמיעה המגורה שולח את המסרים החשמליים למוח, אשר מתרגם אותם לצלילים.

הניתוח

את ניתוח השתל הקוכליארי מבצעים רק באוזן אחת. ההחלטה באיזו אוזן להשתיל מבוססת על שיקולים של מבנה השבלול וההבדל השמיעתי בין האוזניים. בדרך כלל משתילים באוזן הפחות טובה מבחינה שמיעתית. החדרת החלק הפנימי של שתל השבלול מתבצעת תחת הרדמה מלאה. במהלך הניתוח, עושים חתך מאחורי האוזן וחושפים את עצם הגולגולת. את המקלט הפנימי מניחים על הגולגולת ובתום הניתוח הוא אטום לגמרי ומכוסה על-ידי העור. אחר כך חושפים את העצם הנמצאת מאחורי האוזן התיכונה, וקודחים בה פתח אשר דרכו מחדירים את מערך הערוצים לתוך השבלול. שואפים להחדיר את מערך הערוצים כולו. קיימים מקרים בהם אין הדבר מתאפשר, בגלל מבנה בעייתי של השבלול. ככלל, ניתוח שתל השבלול נחשב כניתוח פשוט יחסית ללא חשש לסיבוכים נלווים. כמובן שקיים אחוז סיכון מסוים כמו בכל ניתוח בו מתבצעת הרדמה מלאה. אורך הניתוח כ- 1 1/2 שעות. דרושים יום או יומיים לצורך ההתאוששות.

כיוון ומיפוי השתל הקוכלארי

מיד לאחר הניתוח, הילד עדיין לא יוכל לשמוע, הואיל ואין עדיין חיבור בין החלק החיצוני לחלק הפנימי של השתל. כעבור כארבע שבועות, לאחר שמקום הניתוח החלים לגמרי, הילד מוזמן לכיוון הראשון או ליצירת ה”מפה” הראשונה של מעבד הקול.הכיוון הראשון של השתל הקוכליארי הוא בדרך כלל מרגש למדי, במיוחד בעבור ההורים. טכנית, זו הפעם הראשונה שהילד חווה שמיעה דרך השתל. חוויה זו שונה מילד לילד והתגובות נעות בין צחוק לבכי, בין בהלה לשמחה, ובין תדהמה לאדישות. מומלץ להורים לא להגיע עם ציפיות גבוהות, הואיל וגם אם הילד שומע, קרוב לוודאי שבשלב זה אין שמיעה זו אומרת בעבורו דבר. הילד צריך ללמוד, בעזרתכם ובעזרת אנשי המקצוע, לשמוע עם השתל. תהליך הדרגתי וממושך זה אינו קורה בן-לילה. כדי להפיק את המרב מן השתל, הוא אכן צריך להיות מכוון ומותאם לילד.

מעבד הקול מתרגם את גלי הקול לאותו חשמליים שמגיעים אל מערך הערוצים ומגרים את השבלול. תפקיד המפה הוא להחליט באיזה אופן לעשות את התרגום, ולמעשה, אילו ערוצים בשבלול יש לגרות, ובאילו עוצמות זרם יש לעשות זאת. כדי ליצור מפה, מקבלים אודיוגרמה חשמלית, ובעבור כל ערוץ בנפרד מנסים לקבל את הסף החשמלי (T) ואת רמת ה-(C). הסף החשמלי (T) הוא רמת הזרם המינימלית הגורמת לתגובה שמיעתית אצל הילד. רמת ה- (C), היא הכמות המרבית של העצמה החשמלית, אשר הילד יכול לסבול. רמות ה-T וה-C מכתיבות את רמות הזרם המינימליות והמקסימליות, שתועברנה אל כל ערוץ וערוץ בשבלול.

ישנו מספר בלתי מוגבל של אפשרויות לשנות ולהתאים את המפה. בעבור מטופל חדש ובמיוחד אצל ילדים צעירים, האודיולוג ישתמש בטכניקת מיפוי, שעל פי הניסיון היא המוצלחת ביותר בהתחלה. במשך שלושת החודשים הראשונים של שימוש בשתל, רמות ה-T וה-C משתנות ברוב המקרים. דבר זה נובע מכך שהמטופל לומד להתרגל לגירוי החשמלי, מתפקד בבדיקות באופן יותר עקבי, יכול לקבל עצמות חזקות או חלשות יותר של זרם, ומסוגל להעריך טוב יותר את איכות האות החשמלי שאותו הוא קולט. לפיכך, נקבעות כמה פגישות במשך שלושת החודשים הראשונים, ופגישות נוספות במרווחים של 6, 9, 12 ו18- חודשים לאחר מכן. תהליך ההתאמה אורך זמן רב, במיוחד אצל ילדים צעירים להם אין שפה מספקת, ניסיון שמיעתי או יכולת ריכוז, ולכן קשה לאודיולוג לקבל מהם מידע בעל ערך, על איכות הצליל אותו הם קולטים ורמתו. מפת השתל מותאמת לכל משתמש באופן ספציפי ויחידני ובעבורו בלבד. לעולם אין, אפוא, להרשות לילד לנסות להשתמש במעבד הקול של אדם אחר. הדבר עלול לגרום להרגשה פיזית מאוד לא נעימה.

תהליך יצירת המפה האופטימלית בעבור הילד הנו תהליך ממושך. במהלכו מתבצעים שינויים, הן ברמות ה-T וה-C, והן באופן שבו הזרם מועבר לכל ערוץ וערוץ במערך הערוצים. שינויים במפה מבוצעים במהלך הפגישות הנקבעות מראש עם מרכז ההשתלות. לעתים יש צורך ליזום פגישות אלו, אם יש חשש, כי קיימת בעיה במפה או בשתל עצמו. הסימן הברור ביותר לתקלה כזו, הוא שינוי כללי בהתנהגות הילד. לרוע המזל, שינויים כאלו קשה לבודד. הילד יכול להיעשות חסר מנוחה מהרגיל, או מאידך להסתגר, או יכול להתחיל להתנהג כפי שהתנהג לפני ההשתלה. לכל ילד יש “יום רע” או “שבוע קשה”, וצריך יהיה לשלול שינוי התנהגות הנובע מסיבות אחרות. במקרה ששינוי ההתנהגות נמשך ואף מתדרדר בתקופה של למעלה משבועיים, יש ליצור קשר עם מרכז ההשתלות, כדי לבדוק אם לגשת עם הילד למרכז. מלבד שינוי כללי בהתנהגות, יש להיות ערים לשינוי לרעה בתפקוד השמיעתי, באיכות הדיבור, בעצמת הקול, ובתדירות המילוליות של הילד. לעתים רחוקות, כאשר קיימת בעיה בערוץ אחד או יותר, הילד עלול לחוש שינויים פיזיים, כגון תנועות לא רצוניות בעיניים, או תחושה לא נעימה בצוואר, בפנים או בלשון. במקרים כאלו רצוי ליצור קשר מידי עם מרכז ההשתלות.

למי מתאים השתל הקוכלארי?

ככלל, קיימים קריטריונים אחדים (אשר משתנים לאורך הזמן ממרכז השתלות אחד למשנהו), אשר על הילד ומשפחתו לעמוד בהם, כדי שהילד ימצא מתאים לעבור את הניתוח:

  • להיות בעל ליקוי שמיעה חמור עד עמוק.
  • לנסות מכשירי שמיעה לתקופה מינימלית של חצי שנה עד שנה, עם אימוני שמיעה, כדי לוודא שאכן ההגברה הקונבנציונלית אינה מספקת בעבורו.
  • להיות בסביבות בן שנה או לפי החלטת רופא מנתח
  • להיות בריא וחפשי מזיהומים באוזן התיכונה.
  • לעבור בדיקת CT, כדי לוודא שמבנה השבלול מאפשר השתלה.
  • לבחור בשיטת שיקום ששמה דגש על לימוד דיבור ושפה, דרך שמיעה עם או בלי עזרים נוספים.
  • לגלות נכונות לעבור את הניתוח ואת כל ההליכים לאחר מכן.
  • לבוא עם ציפיות מציאותיות לגבי הניתוח ותוצאתו.

בבחינת הציפיות, יש להתייחס לנתוני הילד כגון גילו, התפתחות השפה שלו לפני הניתוח, יכולתו השכלית, דרך השיקום שלו, ונתונים נוספים. בדרך כלל, ילדים שעברו את ניתוח ההשתלה בגיל צעיר, מפתחים שמיעה, דיבור ושפה בקצב וברמה מהירים יותר, מילדים שעברו ניתוח השתלה בגיל מבוגר יותר. כיום יש מספר הולך וגדל של ילדים שעוברים ניתוח השתלה בגילים צעירים, של כשנה וחצי ואף פחות מזה. נתון חשוב נוסף המשפיע על היכולת של הילד ליהנות מהשתל, הוא מצב השמיעה או השפה של הילד לפני הניתוח. ילדים אשר הייתה להם שמיעה או שפה כלשהי לפני הניתוח, נהנים מהשתל די מהר. חשובה מאוד שיטת השיקום של הילד. ילדים שאותם מלמדים לשמוע ולהשתמש בשמיעה, מפיקים הרבה יותר מהשתל, מאשר ילדים אשר משוקמים בדרך אחרת, למשל בעזרת שפת סימנים ועם מעט דגש על השמיעה. בהכללה, ההתקדמות אצל ילדים הנה תהליך דינמי, ועם הזמן קיימת התקדמות בהתפתחות השמיעה, הדיבור והשפה אצל כל הילדים.

שתל השבלול ומוסיקה

הוידאו המצורף נותן נקודת מבט על שתל השבלול ויכולתו לאפשר שמיעה ודיבור, אך על הקושי להתמודד עם שמיעת מוסיקה.